במאי האחרון חזרתי לברצלונה, לביקור שני בעיר הכיפית הזו. אני חושבת שאם מבקשים מכל מי שנפש בעיר, לתאר את החוויה במילה אחת, הוא יגיד "כיף". כמה פשוט ככה מדוייק. בין השדרות לסמטאות, בין השווקים לחוף הים, בין המוזיאונים לבוטיקים למסעדות ולטאפאס ברים – העיר הזו מאגדת בתוכה גוד-טיים מזוקק לכל דורש. לא ארחיב פה על הביקור, אלא על מסעדה מצחיקה שנתקלתי בה, שהפתיעה במנות משובחות במיוחד.
ברובע Born השיקי והמעודכן, במעיין פיאצה אירופאית טיפוסית, שוכנת לה Cheese me,
מסעדה על טהרת הגבינה. עכשיו, אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשאומרים לי "טהרת הגבינה"
וקולינריה, הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא תפריט אמריקאי עתיר כולסטרול, ובטח לא
עידון אירופאי מהודק. שמחתי להיווכח שטעיתי. ישבנו במסעדה כי היא בעיקר הצחיקה
אותי, הייתה ממותגת חמוד, ובכלל, כמה כבר אפשר לטעות עם גבינה? טעים זה בטוח יהיה.
וטעים זה היה. פתחנו בסלט עלים משולב פטריית פורטובלו וגבינת עיזים חמה, ברוטב
בלסמי לא פחות מגאוני. בכלל, רוטב בלסמי זו אמנות בעיני. היחס הנכון בין החמיצות
למתקתקות הוא לא מובן מאליו וקל מאוד להקצין מידי לאחד הכיוונים. במקביל נהנינו
מבגטים אישיים פריכים, וחמאה מלוחה נפלאה.
שתי עיקריות הגיעו לשולחננו – האחת, לזניה צמחונית על בסיס חצילים, שהצילחות שלה
היה מעורר חשק לא פחות משבבי הגבינה שפוזרו מעליה. בלזניה כמעט ולא היו דפי בצק,
והיא הייתה ברובה בנויה מהשילוב גבינה-חציל-רוטב עגבניות. השניה, זכתה בתואר הפסטה
הכי טעימה שאכלתי בחיי, והייתה מורכבת מטורטליני בעבודת יד (שהיה נראה כמו שקיקים
קטנים של אושר) ממולא בגבינת ריקוטה ותאנים, ומשתכשך ברוטב עדין על בסיס חמאה
ופיטריות. פרס נובל למי שרקח את המנה הזו. מה שעובר לך בפה כשאתה חוטף את השטוזה
של הריקוטה עם המתקתקות העדינה של התאנים, זה פרייסלס. לקינוח הזמנו..........עוגת
גבינה. אמרנו "מה, אנחנו במקום כזה, זו הבחירה המתבקשת,לא?" – אז לא.
עוגת הגבינה הייתה מאכזבת. ככה זה, מבריקים בכל המסביב ומפשלים בבסיס. סתם עוגת
גבינה חסרת כריזמה. ועדיין, כל החוויה הייתה מוצלחת ביותר, ומומלצת לכל המבקרים בעיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה