Northern Exposure

אז הבלוג כבר בן חודשיים ככה, כבר מחזיק את הראש לבד יפה, רק אמא'שלו לא הכי סגורה על שיטת החינוך. ככה זה, בהריון את מדמיינת איך זה הולך להיות, ואז הוא יוצא לעולם ומקבל חיים משל עצמו. אז בהריון זה היה אמור להיות בלוג שדי מתבסס על צילום. The way I see it, השם, היה אמור לייצג את הצד שלי מאחורי העדשה, בדרך בה אני רואה דברים..ומכניסה אותם לפריימים מלבניים. בלי לשים לב, התחלתי לאכול את הראש. ת'כלס, יצא בלוג של חפירות. אני לא אומרת שלא נחמד שיש לי פלטפורמה ללהג בה את השטויות שלי ושמישהו (שבעה אנשים בספירה שלי, הי אמא!) אשכרה יקרא את זה, לא אומרת. אבל כן, נהיה בזה משהו שסטה מהתוכנית המקורית. אז רזולושן מספר 1 להמשך הבלוג - סתמי. פשוט סתמי. דבר נוסף שקרה בלי ששמתי לב, זה שהפכתי למעין "ברכה בודקת" כזאת, שממליצה..ומבקרת..וגם זה לא כיף לי. זה נהיה מקצועי כזה, והכי לא אישי, מאוד פונקציונאלי. איף. אז רזולושן מספר 2 - בלי ביקורות! חלאס.

אז מאיפה התמונות האלה? אהה! טוב ששאלתם (תזהרי ממני........בלי להתחיל עכשיו עם אקספוזיציה של שתי פסקאות!) -
ובכן, נסענו לזכרון. ארזנו את עצמנו, אבישג ואנוכי, והצפנו (נ' דגושה, כן?) לנו בשג-מוביל (קינקי) לעבר המפקדה של שרה גיבורת ניל"י. סתם, לא באמת היינו במפקדה. אבל עשינו שופינג, אכלנו סלט, תקענו גלידה וחזרנו הביתה. וככה זה נראה:

זו מזרקה פסטורלית, שגורמת לבורגניי מרכז לקנא בבורגניי זכרון על ה"שקט", ה"אויר" וה"קסם". אין, כל רגע שהייתי שם, הרגשתי כמו קלישאה של תל אביבים שמבקרים בזכרון ומרגישים שזה "משהו אחר". ממש מערכון מארץ נהדרת, אני שני. אבישג עלמה.

זו חנות שנקראת SAPO, והיא פשוט מעולה. מעין בוטיק שאוצר אחלה בגדים, נעליים, תיקים, אביזרים ותכשיטים. אם הייתי ממליצה על דברים בבלוג, אז הייתי ממליצה עליה. אבל אני לא, אז שכחו מזה.

 זו שרה אהרונסון! פאשניסטה. ותראו את הברון רוטשילד משמאל..כמה שיק בברון אחד. ברוני, בקרוב תהיה שדרה.

 אלו צעצועי עץ משמחים ב"בובימה", חנות צעצועי עץ הורסת ת'בריאות, שמצאנו בה שתי בובות שרצינו לקחת הביתה;
 "ההוא עם השפם" מהכל עובר חביבי:

ובובת בת ים, AKA אריאל, שאבישג פצחה איתה בדואט חסר בושה באמצע החנות לרווחתם של העוברים והמתמזגנים מהחום המהביל שבחוץ:

אלה המשקפיים של אבישג, שמוחה על היעדר בני אנוש (כלומר, היא) בבלוג, ועל מנת לפייסה, וגם כי זה ממש הצחיק אותנו, החלטנו לצלם אותן תרות את הארץ ועושות חיים, בכל פוסט בו היא לוקחת חלק. חפשו אותן!

וזה צלוליטיס.

זהו. מהפוסט הבא אני עוברת למצלמה החדשה והלוהטת שלי, שהזכירה לי כמה אני אוהבת לצלם. נו מור אייפון. נו מור מצלמות מקצועיות בגודל עמלק. הרכש החדש - קטנה, קלה ומלאה בגלאם. הכי קיילי מינוג. סעעעאמק עם התמונה הזאת. בא לי קינדר בואנו.