במילותיה של המשוררת ל.גהגה, "הו הו הו הו הו, אני מאוהבת ביודה-ה, יודה-ה".
וואלה, כזה קראש כבר לא היה לי הרבה זמן. עם כל השטיקים והפלירטוטים, האופוריה והטפשת שמתלווים לקראש כמו שקראש צריך להיות. יואו, קראש! איזה שיר מעולה! טוב, להתרכז.
אז נסענו לירושלים, שהפכה להיות הגט-אווי האולטימטיבי שלי. כמה עוצמות ושקט יש בעיר הזו. סופ"ש של שלושה ימים הביא איתו מלאן חוויות עליהן יורחב בפוסט הבא (חלוקת תוכן לשני שוברי קופות- ע"ע 'דברים שלמדתי מסרטי הארי פוטר'), כי את הפוסט הזה החלטתי להקדיש לחלוטין לבויפרנד החדש שלי, יודה. לא ההוא של נינה, מחניודה!
כן כן, אני הכי יסטרדיי'ז ניוז, אין חדש תחת הפולנטה וכל זה...אבל עדיף ממש ממש מאוחר, מאשר נוור. נחתנו היישר לסרוויס צהריים, לתפריט עדכני יומי שכבר עשה לי לחייך. איך אני אוהבת תפריטים עם נגיעות אישיות. זה מצחיק, זה אינטימי, ויש בזה ימבה תשומת לב. הזמנתי קוקטייל בצנצנת של ג'ין וליצ'י, והעברתי את כל הארוחה בסיבוב ששידרג לי כל ביס וביס! לא זוכרת מעולם שאלכוהול השפיע עלי כל כך בקלות וכל כך במהירות, מה גם שחננה-בננה כמוני לא באמת שותה. אבל בטן ריקה וכל זה... וקבלו אותי, דונה מרטין של אל-קודס! שמחה ומבוסמת, ומתענגת על כל מנה שנשלחה אלי מהמטבח (לא לפני שעברה תחת שרביטו של שף אסף גרניט, שאשכרה לא משחרר אף מנה בלי גושפנקא!)
אז פתחנו בסלט אנדיב, שלווה בדיון הקורע: וואט ד'ה פאק איז אנדיב?! והיה טעים ומתקתק בדיוק כמו'שצריך. מיד לאחריו נחתה על שולחננו צנצנת עם הפולטנה המפורסמת, שהייתה כל כך טעימה ומנחמת, עד שחיסלנו אותה תוך דקה וחצי בלי לראות בעיניים. מסכנה, היא לא ראתה את זה מגיע...
א' הזמינה כבדים מתקתקים, שמגיעים במקור עם פירה, אבל מכיוון שא' צדקת יראת שמיים, שאינה אוכלת גדי בחלב אימו, היא קיבלה אותם מלווים בתפוחי אדמה חתיכיים.
ז' הזמין דג לברק, שכנראה היה לו קר, כי הוא היה מכוסה בשמיכה של מנגולד, ונימנם לו על אחת הצלחות היפות והמשמחות שיצא לי להיתקל בהן, עשירה בצבעים ובטעמים מפתיעים. ממקור ראשון נמסר שהיה דלישס!
ואנוכי, המיינסטרימית, הלכתי על הסייף-צ'ויס של הריזוטו, מה שהתברר כמהלך מבריק מצידי (כיפאק היי לי!), כי זה היה ריזוטו רטטים. יפ, רטטים. בכל הגוף, עם השתהות באיזור הברכיים האחוריות. בשלב מסויים החיוך שהיה מרוח לי על הפרצוף בעודי מעמיסה עוד מזלג ריזוטו תחת השפעת צנצנת, גרם לז' להודיע לא' - היא שיכורה. וואלה, הייתי שיכורה, אבל מכולסטרול! או מיי גוד כמה כולסטרול יש במנה הזאת. וכולסטרול, כמו שכולנו יודעים, שווה שמחה בבטן ורון בלב.
ומצנצנת לצנצנת, קינחנו במנה שקראו לה עוגת גבינה ופירות יער, אך למעשה מדובר בנשק יום הדין. סירייסלי, ביום שאחמדינג'ד מחליט שזהו סופנו, אני שולחת לו את הצנצנת הזאת בפדקס, ומשכינה שלום במידל איסט. כמה סיפוק יש בכפית אחת...מי צריך חימוש גרעיני?! זה הכי לילדות!!
יקיריי, אני רוצה לנצל במה זו כדי להודיע שכבר מזמן לא היה לי כל כך כיף במסעדה. האנרגיה, המוזיקה, האוכל, המלצר ההו-כה-חמוד-אש שליווה אותנו לאורך המסע הקולינרי הדקדנטי הזה - כל אלו חברו לכדי חוויה מהמעולות שהיו לי בשנה אחרונה, וזה כיף גדול. זו הייתה יריית הפתיחה לריליישנשיפ מבטיח ביותר. שוקלת לשנות סטטוס בפייסבוק.
אה, וציצי היא חיה רעה.
נראה טעים אש...
השבמחקחוץ מזה הצילומים מהממים,
מקסים!
המחירים בחצי תפריט שצילמת נראים כל כך מפחידים שאני ממש לא רוצה את החצי השני.
השבמחקסליחה, אבל במסעדות עם כוכב מישלן גובים פחות.
תזכורת לעצמי :
השבמחקאסור לי לקרוא את הפוסטים של איה
הסופר-דופר כשרונית
כשאני בדיאטה
מתכון בדוק להפסקתה המיידית !!!
כן.... את קרובה באופן מסוכן לזירת האירוע... לי לפחות יש את המרחק הגיאוגרפי כחייץ... :-)
השבמחק