Jerusalem, Je t'aime

בפרק הקודם של "הטיול לירושלים" סקרתי את הריליישנשיפ-סטטוס החדש שלי עם מוסד קולינרי מוביל בבירה, וכעת, לפרק השני, שכמו בכל שובר קופות שמכבד את עצמו, צריך לקשור ביחד המון חוטי עלילה שאין ביניהם שום קשר! על כן, הפוסט הבא מתהדר בהפרעת ADD קלה, זרמו איתי.

 

אז כפי שהבטחתי בעבר, ולא קיימתי (הכי חורף שנת 73 מצידי...), אני מקצרת בבלבולי מוח, ומתרכזת בתמונות, שהפעם נלכדו בעדשת המצלמה החדשה וההורסת שלי, שמשחקי הפוקוס שלה הכי גורמים לי להראות מינימום הלמוט ניוטון!
טה דאאאאאם:

נכון, נכון...הלמוט ידידנו אף פעם לא צילם ואזות בלובי של המלון..נראה לי..אבל הכי עפתי על עצמי!

ואם כבר במלון עסקינן, קבלו אותי ביצירת האמנות המודרנית, בסימן סופר-ריאליזם, שאני קוראת לה "טבע דומם, כוסות ליין שלא ייפתח ועוגיות תמרים שקרכלשהו":

והופה הופה - תאורה אחורית!!!

אגב, מיותר לציין ששלוש עוגיות השקר האלה נשארו באותה קומפוזיצה במשך כל הסופ"ש...
כאילו, הלוווו...תמרים ואגוזים אינם קינוח! לשים לי את השיט המתוחכם הזה על הצלוחית הגנדרנית זה הכי מבזה!
היה הורג מישהו לשים לי שם כדור שוקולד של בני אדם?!

אה, והייתה גם בריכה, מה שנותן לי את ההזדמנות להפוך את הפוסט לאינטראקטיבי, בהציגי את המשחק "זהה את התייר הצרפתי בבריכה!":

טוב, זוכרים שהבטחתי קצת ADD? אז הנה זה מגיע:
תמונת רגליים שלי בשעת טיול עצמי (כן כן , לעיתים נחה עלי המיזנטרופיות) בשדרת ממילא. ולאלו שעוקבים (או בנינו, עוקבות...) אלו אכן סנדלי הג'ניפר לופז שכבר הרחבתי על רכישתן בעבר.

 

 

ובלי שום קשר רעיוני - אלו קינוחי פרווה במלון.
זה מקרון?! זו סוכריה עם מקל?! זו עוגיית שוקולד?!
יש דברים נסתרים, לא נבין, לא נדע, רק נתקע ונגיד "לא רע בשביל פרווה"...

 

 

טוב, ואי אפשר בלי קצת תרבות, והפעם אני מגיעה אליכם בחסות מוזיאון ישראל האהוב עלי מאוד מאוד.
קבלו המלצה חמה, ואחת קצת פחות. זו שפחות היא 720 מעלות של רון ארד, שקצת אכזבה אותי. כל כך חיכיתי לה, ואני כל כך אוהבת את העבודות שלו, שאשכרה התייצבתי שם בערב הפתיחה! רק מה, כגודל הציפייה....
שלא תבינו לא נכון, זה מאוד יפה ומרשים. אבל הרגיש לי שהתוכן לא ניצל את היכולות הטכניות של המיצג. הקרנת 360, פנורמית, היא ממש מורכבת. בתור מישהי שמתעסקת בוידאו והקרנה, אם היו נותנים לי פלטפורמה של הקרנת 360, הייתי עפה עליה. הייתי יוצרת וידאו שמתייחס לחלל, שמעביר את הצופה חוויה פנורמית פסיכית, שהוא לא מקבל בהקרנה שטוחה. לצערי, רוב העבודות לא ניצלו את הפלטפורמה, והיו די חד מימדיות...קצת הרגיש כאילו נתנו לי מכונית ספורט מדהימה ונסעתי איתה לסידורים בז'בוטינסקי על 30 קמ"ש. המכונית ממש יפה, ועושה הרבה רושם מסביב, אבל לא מנצלת את היכולות הטכניות שלה. חבל. ועדיין, נראה שאנשים נהנו:

ההמלצה החמה היא על התערוכה חסידים: לא רק שחור-לבן, שנותנת הצצה אמיתית לעולם הסגור של הקהילה החסידית בארץ. התערוכה הזו פשוט היממה אותי בהקשר של הרגשות שהיא מייצרת אצל הצופה. אדישות לא באה בחשבון, זה מובן מאליו. אבל מעולם לא הרגשתי כל כך הרבה רגשות סותרים בבת אחת, כלפי נושא המוצג בתערוכה: קנאה, משיכה, סקרנות, בוז, כעס, רחמים, חמלה, שנאה, בושה, פחד - הכל מהכל-ובמקביל! כל ספקטרום האמוציות, במיוחד אמוציות סותרות, בעת ובעונה אחת. מרתק ומטלטל. ממליצה בחום גבוה.

יאללה, ירושלים אהובתי, עד הפעם הבאה, היה לי לעונג, as always.

 

 

 

"I'm in love with Judas"

במילותיה של המשוררת ל.גהגה, "הו הו הו הו הו, אני מאוהבת ביודה-ה, יודה-ה".
וואלה, כזה קראש כבר לא היה לי הרבה זמן. עם כל השטיקים והפלירטוטים, האופוריה והטפשת שמתלווים לקראש כמו שקראש צריך להיות. יואו, קראש! איזה שיר מעולה! טוב, להתרכז.

אז נסענו לירושלים, שהפכה להיות הגט-אווי האולטימטיבי שלי. כמה עוצמות ושקט יש בעיר הזו. סופ"ש של שלושה ימים הביא איתו מלאן חוויות עליהן יורחב בפוסט הבא (חלוקת תוכן לשני שוברי קופות- ע"ע 'דברים שלמדתי מסרטי הארי פוטר'), כי את הפוסט הזה החלטתי להקדיש לחלוטין לבויפרנד החדש שלי, יודה. לא ההוא של נינה, מחניודה!

כן כן, אני הכי יסטרדיי'ז ניוז, אין חדש תחת הפולנטה וכל זה...אבל עדיף ממש ממש מאוחר, מאשר נוור. נחתנו היישר לסרוויס צהריים, לתפריט עדכני יומי שכבר עשה לי לחייך. איך אני אוהבת תפריטים עם נגיעות אישיות. זה מצחיק, זה אינטימי, ויש בזה ימבה תשומת לב. הזמנתי קוקטייל בצנצנת של ג'ין וליצ'י, והעברתי את כל הארוחה בסיבוב ששידרג לי כל ביס וביס! לא זוכרת מעולם שאלכוהול השפיע עלי כל כך בקלות וכל כך במהירות, מה גם שחננה-בננה כמוני לא באמת שותה. אבל בטן ריקה וכל זה... וקבלו אותי, דונה מרטין של אל-קודס! שמחה ומבוסמת, ומתענגת על כל מנה שנשלחה אלי מהמטבח (לא לפני שעברה תחת שרביטו של שף אסף גרניט, שאשכרה לא משחרר אף מנה בלי גושפנקא!)

אז פתחנו בסלט אנדיב, שלווה בדיון הקורע: וואט ד'ה פאק איז אנדיב?! והיה טעים ומתקתק בדיוק כמו'שצריך. מיד לאחריו נחתה על שולחננו צנצנת עם הפולטנה המפורסמת, שהייתה כל כך טעימה ומנחמת, עד שחיסלנו אותה תוך דקה וחצי בלי לראות בעיניים. מסכנה, היא לא ראתה את זה מגיע...

א' הזמינה כבדים מתקתקים, שמגיעים במקור עם פירה, אבל מכיוון שא' צדקת יראת שמיים, שאינה אוכלת גדי בחלב אימו, היא קיבלה אותם מלווים בתפוחי אדמה חתיכיים.

ז' הזמין דג לברק, שכנראה היה לו קר, כי הוא היה מכוסה בשמיכה של מנגולד, ונימנם לו על אחת הצלחות היפות והמשמחות שיצא לי להיתקל בהן, עשירה בצבעים ובטעמים מפתיעים. ממקור ראשון נמסר שהיה דלישס!

ואנוכי, המיינסטרימית, הלכתי על הסייף-צ'ויס של הריזוטו, מה שהתברר כמהלך מבריק מצידי (כיפאק היי לי!), כי זה היה ריזוטו רטטים. יפ, רטטים. בכל הגוף, עם השתהות באיזור הברכיים האחוריות. בשלב מסויים החיוך שהיה מרוח לי על הפרצוף בעודי מעמיסה עוד מזלג ריזוטו תחת השפעת צנצנת, גרם לז' להודיע לא' - היא שיכורה. וואלה, הייתי שיכורה, אבל מכולסטרול! או מיי גוד כמה כולסטרול יש במנה הזאת. וכולסטרול, כמו שכולנו יודעים, שווה שמחה בבטן ורון בלב.

ומצנצנת לצנצנת, קינחנו במנה שקראו לה עוגת גבינה ופירות יער, אך למעשה מדובר בנשק יום הדין. סירייסלי, ביום שאחמדינג'ד מחליט שזהו סופנו, אני שולחת לו את הצנצנת הזאת בפדקס, ומשכינה שלום במידל איסט. כמה סיפוק יש בכפית אחת...מי צריך חימוש גרעיני?! זה הכי לילדות!!

יקיריי, אני רוצה לנצל במה זו כדי להודיע שכבר מזמן לא היה לי כל כך כיף במסעדה. האנרגיה, המוזיקה, האוכל, המלצר ההו-כה-חמוד-אש שליווה אותנו לאורך המסע הקולינרי הדקדנטי הזה - כל אלו חברו לכדי חוויה מהמעולות שהיו לי בשנה אחרונה, וזה כיף גדול. זו הייתה יריית הפתיחה לריליישנשיפ מבטיח ביותר. שוקלת לשנות סטטוס בפייסבוק.

אה, וציצי היא חיה רעה.

Northern Exposure

אז הבלוג כבר בן חודשיים ככה, כבר מחזיק את הראש לבד יפה, רק אמא'שלו לא הכי סגורה על שיטת החינוך. ככה זה, בהריון את מדמיינת איך זה הולך להיות, ואז הוא יוצא לעולם ומקבל חיים משל עצמו. אז בהריון זה היה אמור להיות בלוג שדי מתבסס על צילום. The way I see it, השם, היה אמור לייצג את הצד שלי מאחורי העדשה, בדרך בה אני רואה דברים..ומכניסה אותם לפריימים מלבניים. בלי לשים לב, התחלתי לאכול את הראש. ת'כלס, יצא בלוג של חפירות. אני לא אומרת שלא נחמד שיש לי פלטפורמה ללהג בה את השטויות שלי ושמישהו (שבעה אנשים בספירה שלי, הי אמא!) אשכרה יקרא את זה, לא אומרת. אבל כן, נהיה בזה משהו שסטה מהתוכנית המקורית. אז רזולושן מספר 1 להמשך הבלוג - סתמי. פשוט סתמי. דבר נוסף שקרה בלי ששמתי לב, זה שהפכתי למעין "ברכה בודקת" כזאת, שממליצה..ומבקרת..וגם זה לא כיף לי. זה נהיה מקצועי כזה, והכי לא אישי, מאוד פונקציונאלי. איף. אז רזולושן מספר 2 - בלי ביקורות! חלאס.

אז מאיפה התמונות האלה? אהה! טוב ששאלתם (תזהרי ממני........בלי להתחיל עכשיו עם אקספוזיציה של שתי פסקאות!) -
ובכן, נסענו לזכרון. ארזנו את עצמנו, אבישג ואנוכי, והצפנו (נ' דגושה, כן?) לנו בשג-מוביל (קינקי) לעבר המפקדה של שרה גיבורת ניל"י. סתם, לא באמת היינו במפקדה. אבל עשינו שופינג, אכלנו סלט, תקענו גלידה וחזרנו הביתה. וככה זה נראה:

זו מזרקה פסטורלית, שגורמת לבורגניי מרכז לקנא בבורגניי זכרון על ה"שקט", ה"אויר" וה"קסם". אין, כל רגע שהייתי שם, הרגשתי כמו קלישאה של תל אביבים שמבקרים בזכרון ומרגישים שזה "משהו אחר". ממש מערכון מארץ נהדרת, אני שני. אבישג עלמה.

זו חנות שנקראת SAPO, והיא פשוט מעולה. מעין בוטיק שאוצר אחלה בגדים, נעליים, תיקים, אביזרים ותכשיטים. אם הייתי ממליצה על דברים בבלוג, אז הייתי ממליצה עליה. אבל אני לא, אז שכחו מזה.

 זו שרה אהרונסון! פאשניסטה. ותראו את הברון רוטשילד משמאל..כמה שיק בברון אחד. ברוני, בקרוב תהיה שדרה.

 אלו צעצועי עץ משמחים ב"בובימה", חנות צעצועי עץ הורסת ת'בריאות, שמצאנו בה שתי בובות שרצינו לקחת הביתה;
 "ההוא עם השפם" מהכל עובר חביבי:

ובובת בת ים, AKA אריאל, שאבישג פצחה איתה בדואט חסר בושה באמצע החנות לרווחתם של העוברים והמתמזגנים מהחום המהביל שבחוץ:

אלה המשקפיים של אבישג, שמוחה על היעדר בני אנוש (כלומר, היא) בבלוג, ועל מנת לפייסה, וגם כי זה ממש הצחיק אותנו, החלטנו לצלם אותן תרות את הארץ ועושות חיים, בכל פוסט בו היא לוקחת חלק. חפשו אותן!

וזה צלוליטיס.

זהו. מהפוסט הבא אני עוברת למצלמה החדשה והלוהטת שלי, שהזכירה לי כמה אני אוהבת לצלם. נו מור אייפון. נו מור מצלמות מקצועיות בגודל עמלק. הרכש החדש - קטנה, קלה ומלאה בגלאם. הכי קיילי מינוג. סעעעאמק עם התמונה הזאת. בא לי קינדר בואנו.

GlossyBox July 2012

אזהרת "צ'יק-פוסט"!

אז למי שעוד לא מכירה את העניין, יש הרחבה משו משו בפוסט של קופסת יוני. לכל השאר - יצאנו לדרך.
ובכן, קופסת יולי. בואו נדבר על זה. מדובר בקופסה מאוד מוצלחת, שמזכירה את ימי ראשיתו של המיזם. עושה רושם שהאנשים בגלוסיבוקס עשו שיעורי בית, ובאמת לקחו לתשומת ליבם את הפידבק החוזר מהלקוחות בחודשים האחרונים, לגבי סוג המוצרים וגודלם. המוצרים בקופסת יולי חזרו להיות מהזן ה"גלוסי". חברות מצויינות, מוצרים איכותיים, וגדלים מכובדים בהחלט. שאפו. ככה זה צריך להראות.
קופסת יולי הרגישה די בסימן מוצרי כיסוי והגנה לפנים, והציגה מייקאפים, קונסילרים, מקדמי הגנה ומוצר שעטנז אחד.

מייקאפ טינט אידול אולטרה של Lancome
טוב, מייקאפ של לנקום עושה ת'עבודה, את זה אנחנו כבר יודעים. הנוכחי מתהדר אפילו בריח נחמד, ככה לפתוח איתו את הבוקר. הכיסוי אחיד וזוהר, כמו שצריך. אני באופן אישי מערבבת אותו עם פריימר, אחרת המריחה מעט קשה לי. בכלל, עדיף לדעתי קצת לדלל אותו בפריימר, קרם לחות או ספוגית לחה. הוא בא לעבוד, לא לשחק, אז כדאי להחזיר אותו קצת לפרופורציה...לפחות בשעות היום. בלי שום קשר, מאוד אהבתי את המיכל המוקטן, שהוא גם חתיך וגם יעיל.
The way I see it - אין פה משהו יוצא דופן, אבל מייק אפ מוצלח בהחלט.

קפאין רול לעיניים של GARNIER
טוב. קונסילרים אני לא אוהבת. אני יודעת שיש בחורות שלא זזות בלעדיו, אצלי אין זה המקרה. השימוש בקונסילר בעיקר מבליט אצלי את השקיות והכהויות מתחת לעיניים, ואם כבר אני משתמשת במייקאפ, אז אז אני כבר סוגרת את הפינה איתו, ולא מחליפה מוצר רק לאיזור העיניים. רק מה, יש פה מוצר מוצלח, למי שאוהבת. אחלה כיסוי, ומריחה קלה. אני משתמשת בו דווקא כקונסילר לתיקונים קטנים בפנים, אם יש צורך, ולכן גם הגודל שלו הוא אחלה. פשוט לזרוק לתיק לעת צרה. בלי שום קשר, יש לו כדור מתכת כזה של הרול, שהוא קריר וצונן, והייתי שמחה פשוט להעביר לי אותו על הפרצוף סתם בשביל הכיף, חבל שזה ייגרום לי להיראות כמו פנינה רוזנבלום, כי הוא מוציא כמויות נדיבות של חומר. נו שוין, לא משנה כבר.
The way I see it - קטן וממזרי. שמועות מספרות שהוא אחלה קונסילר.

סבוקלם טריפל של SeboCalm
טוב. זה BB cream. אני לא מבינה למה לא פשוט לקרוא לילד בשמו. טריפל? יאללה, שיהיה טריפל. אז כמו שרומז (באורות ניאון ורודים-תכולים מהבהבים) השם, המוצר מתהדר בשלושה פרצופים בטיובה אחת - קרם לחות, דמי מייקאפ ומקדם הגנה. אש. מה צריך יותר מזה? מקדם ההגנה גבוה (29) - שזה מעולה, הכיסוי טוב אבל קליל - בכלל אושר, והלחות? יאללה קניתי. מה שאני לא מבינה, זה למה תכשיר שמכיל בתוכו קרם לחות הוא כל כך קשה למריחה? הוא די "נתקע" על העור..ולכן גם אותו אני מורחת בערבוב עם פריימר.
The way I see it - ים תועלות, אבל אין בשורה. יש מוצרים דומים בשוק, שעושים את אותה עבודה. ועדיין, מוצר טוב.

סאן ביוטי של LANCASTER
שמחתי. קרם הגנה, קומפקטי, של לנקסטר המעולה, 15, שזה אחלה ליום יום... סה"כ החיים שלי מייפל. ואז, הו אז, מרחתי את הקרם על הפנים...ו....עפתי לכיור לשטוף אותו מהר מהר. איזה ריח חזק........אשכרה אולטרסול. לא מסוג הריחות שהיית רוצה לקרם הגנה קליל, כבסיס יומיומי. זה ריח של קרם הגנה לרוכבי אופניים. במדבר יהודה. באוגוסט. ב-14:00 בצהריים. וגם כבד.... פהייי....חנק לי ת'נקבוביות.
The way I see it - מישהו רוצה קרם הגנה של לנקסטר?

בושם אמור אמור של Cacharel
טוב, זה כבר עניין שבשגרה שאני והבשמים שמגיעים בגלוסי...לא ממש מסתדרים. למעט ה"קלואה" וה"דיור" של הקופסאות הראשונות, שהיו מדהימים, כל מה שהגיע אלי אחרי היה מתוק מידי, או זקן מידי, או חמוץ מידי, או כבד מידי... ממש זהבה ושלושת הדובים. והנה, ריח שאני אוהבת. בטח שאני אוהבת.. השתמשתי בו מלא...... ב-2002!!! סירייסלי?! אמור אמור?! כבר אי אפשר להריח אותו יותר...! אז מגיע כבוד על בחירת בושם שסוף סוף פוגע בחתך הלקוחות של החברה, ובאמת, מדובר בבושם מוצלח שהמון בחורות יאהבו, ומי שלא מכירה תשמח להכיר. אבל חלק מהאישיו של הקופסאות הוא להחשף למוצרים חדשים בשוק, ופה קצת חטאו למטרה.
The way I see it - מעלה בי זכרונות על האקס.

סבון שוקולד של LaSaponaria
מכירים את הביטוי הזה, שאם זה נראה כמו ברווז והולך כמו ברווז... אז אכן מדובר בברווז? תחזיקו חזק, אני הולכת למוטט את ההנחה הזו מיסודה. קוראים לזה סבון שוקולד, זה נראה כמו סבון שוקולד, וזה אכן........סבון לימון!
לא יודעת מי התתרן שהחליט שזה סבון שוקולד, אבל צריך לשקול מחדש את הג'וב שלו. מדובר בריח לימון כה דומיננטי, שאין פה מקום לטעויות. אגב, מבחינתי זה אחלה, כי אני לא סובלת מוצרי טיפוח בארומת שוקולד. איכ. זה ריח מתוק וחונק במקום ריח של ניקיון. מרגיש כמו מלכודת זבובים למריחה. אז הלימון זה אחלה. מצד שני, מדובר בסבון, לא צריך להתרגש כל כך. סה"כ סבון בסיסי, קצת מייבש אפילו, שיפה בעיקר לשים לקישוט באמבטיה, או להוציא כשבאים אורחים, כמו שאומרים בסדרות אמריקאיות "ד'ה פנסי סופ"...
The way I see it - עזבו אותי באמא'שכם. סבון.

סה"כ קופסא מוצלחת מאוד. אין מוצר אחד ספציפי שהתחברתי אליו יותר או ששינה את עולמי, אבל גם זה לגיטימי. שמחה ליהנות ממוצרים איכותיים בגודל מוקטן, ובכלל, נעים לרענן את המדף מדי חודש.