B Happy

בפעם הראשונה שהייתי בספא הייתי בת 26. זו הייתה הפעם הראשונה שעשו לי מסאז'. מי שביתקה את בתוליי-הנהנתנות שלי הייתה ע', שהזמינה אותי ליום ספא מפנק לרגל קבלת התואר, תחת המחשבה המדוייקת שסטודנטית לעיצוב, שנה ד', פוסט-הגשת פרוייקט גמר ותערוכת בוגרים היא פקעת עצבים תפוסה הזקוקה בדחיפות לקתרזיס. והיא צדקה. כל כך צדקה, שלא היה לה מושג איזו מפלצת היא הולכת לברוא. קראו לי חווה! אבל נגסתי בפרי האסור ועכשיו אני רוצה עוד! ולעזאזל עם 'גן העדן טוב ורע'!

 

הפכתי לחיית "שוודי קלאסי" ו"רקמות עמוק". אני לא רואה בעיניים. טוב נו, זה אולי בגלל שהחור  הזה ששמים בו את הראש גורם לאיבוד ראייה זמני. בכל אופן, טו מייק א לונג סטורי לונגר, פיתחתי לי מעיין אג'נדת תענוגות כזו שמעניקה לגיטימציה מלאה למסאז' תכוף, תחת הטיעון של "עובדת קשה...החיים קצרים.. " וכל מיני שטויות דומות שאנשים שמדברים לעצמם נוטים למנות בעימות מצפוני. למעשה, נהייתי כזו קלישאה של עצמי תחת הקטגוריה, שחברה שלי החליטה שהמנהג הזה כה מפלצתי עד שהוא קיבל אישיות משלו. קבלו: 
"בימי חול, היא אשת קריאייטיב קשת יום, המתמודדת עם לקוחות משוגעים ולוחות זמנים בלתי אפשריים; ובסופי שבוע, היא הופכת ל......................ספאוור-גירל!!! ספאוור-גירל נלחמת בכל תלאות החיים באמצעות ימי ספא! כנשק מול אויביה היא משתמשת באקדח שמן שקדים, ובכוכבי נינג'ה עשויים מפלחי מלפפונים! שום דבר לא יכול להביס אותה כשגלימת המגבת שלה כרוכה על כתפיה ורגליה בכפכפי בד חד פעמיים!"
 

אז למה אני מספרת לכם את כל זה? אין שום סיבה. סירייסלי. התמונות מיום הספא האחרון שלי (מהמצלמה החדשה!) מדברות בעד עצמן והייתי לגמרי יכולה לזרוק אותן פה בלי מילה ולתת להן לעשות את העבודה, אבל אני לא רוצה שתחשבו שאני זורקת...
 
אז אני אספר לכם על הלוקיישן. מלון B שוכן ברחוב ברדיצ'בסקי בתל אביב. הכי הזוי. אתה הולך ברחוב...בתים נמוכים תל אביבים טיפוסיים... ופתאום – מלון בוטיק קטן ומהמם. ככה סתם, באמצע הרחוב. המלון עצמו מקסים, ויש לו חדר טיפולים שמגיע קומפלט עם סאונה יבשה, ג'קוזי ומקלחת. המסאז'יסטית שלי הייתה איזו לוחמת ק.ג.ב או משהו, כי היא לא הניחה לשריריי המאוד-תפוסים עד שלא פירקה לי את הצורה. עכשיו, אני באתי להתפנק. זה לא עניין אותה, היא באה לעבוד והיא לא תשלח שריר תפוס חזרה הבייתה. בשלב מסויים מצאתי את עצמי פונה אליה בתחינת "אבל יום שישי........", שהיוותה פתח למשא ומתן יעיל שבסופו הסכמנו ש"טוב, אז עכשיו רק כיף". המקום סופר נקי ומעוצב לתפארת, אחד היפים שהייתי בהם.

אחרי המסאז' התיישבתי לי לארוחת בוקר שלכבודה כבר הצטרפה אלי חברה. היא אכלה מנה כל כך יפה שעשיתי לה בוק של 15 זויות, ואני, כרגיל, הלכתי על הישראלית הסטנדרטית (כי זה מה שאני, ישראלית סטנדרטית! חוץ מכשאני ספאוור-גירל!) וזה היה טעים בדיוק כמו שזה היה פוטוגני.

 

זהו, ספאוור-גירל חוזרת לתחפושת קלארק-קנט שלה.
עד המשימה הבאה...